החלטה בתיק בש"א 20767/07

הנתבע מבקש להורות על סילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות, מעשה בית דין, שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט. לחלופין, עותר הנתבע להורות על עיכוב ההליכים בתובענה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד, וזאת עד להכרעה בהליך הפש"ר המתנהל במקביל, בפני כב' השופטת דניה קרת-מאיר.

בכתב התביעה נטען, כי במהלך חודש מרץ 2000 התברר כי מצב הכלכלי של התובעת אינו יציב, היא מצויה במצוקה תזרימית, ולא יהיה באפשרותה להשיב את ההלוואה שניתנה לה על ידי חברת Candleberry Investments Ltd (להלן: "חברת קנדלברי"), מכוח ההסכם מיום 7/6/99.  לפיכך, לטענתה, היה על הנתבע לפעול לכינוס נכסיה, ששועבדו כבטוחות להתחייבותה כלפיו.

התובעת עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו היה על הנתבע לפעול לכינוס נכסיה, ומאחר שהוא לא פעל למימוש הביטחונות החל מחודש מרץ שנת 2000 ("המועד הקובע"), הרי שמאותו שלב ואילך הוא אינו זכאי לקבל ריבית והצמדה בגין חוב התובעת כלפיו, אלא רק לקרן החוב כפי שהייתה במועד הקובע. לחלופין, עתרה התובעת להצהיר כי הנתבע אינו זכאי לצירוף ריבית חריגה לחוב התובעת, החל מהמועד הקובע ואילך.

אמנם, "המועד הקובע" מצוי מן העבר השני של תקופת ההתיישנות, אך בניגוד לטענת הנתבע, איני סבור כי הדבר מוביל בהכרח למסקנה בדבר התיישנות התביעה.

כפי שטוענת התובעת בתגובתה, מעצם הטענה בדבר אי מימוש הנכסים החל מהמועד הקובע, משתמעת מאליה המסקנה, שהנכסים טרם מומשו. 

לפיכך, אין המדובר במחדל שהתגבש בנקודת זמן ספציפית ולא נמשך מעבר לכך, אלא להפך- הביטחונות לא מומשו עד כה ולכן המחדל, כמו גם הנזק הכספי הנטען, הוא נמשך והולך.

בע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2002(3) 1336, הוכר חישוב שגוי של ריבית כמעשה נזיקין נמשך כל עוד נערך החישוב באופן השגוי, ולכן החל מירוץ ההתיישנות רק באותו שלב שבו הופסק החישוב האמור.

עיקרון זה ישים גם לענייננו (למרות ההבדל המסויים בסיבה לחיוב בריבית).

למעשה, חיוב ריבית מתמשך, כמו כל חיוב כספי אחר, הוא מתמשך מטיבו.

עילת תביעה נמשכת מוגדרת ככזו ה"נוצרת כל יום מחדש", אך גם כפופה לתקופת ההתיישנות, באופן שלא ניתן לתבוע בגין רכיבים המצויים מהעבר השני של התקופה (ע"א (תל אביב יפו) 1428/02 גרינפלד נ' חברת הירקון בע"מ, תק-מח 2006(3) 11823; בש"א 17022/04, ת"א (תל אביב יפו) עירית תל אביב נ' המרכז החדש בע"מ (29/1/07)).

"המועד הקובע" הוא בחודש מרץ 2000 , והתביעה הוגשה ביום 1/8/07, כלומר תוך חריגה של מספר ימים מתום תקופת ההתיישנות, ובהתחשב בכך שמתגבשת עילת תביעה נמשכת, הרי שהיא התיישנה, כלפי חיובים הרלוונטיים למספר החודשים ה"חורגים" , וכלפיהם בלבד (בעוד שעילת התביעה בגין החיובים הרלוונטיים לתקופה שבין 1/8/00-1/8/07, טרם התיישנה). 

בנוסף, בניגוד לטענת הנתבע, לא התרשמתי כי התביעה הוגשה תוך שיהוי.

כידוע, סילוק תביעה על הסף מפאת שיהוי, הוא מהלך שננקט במקרים חריגים, ועל הנתבע להראות כי התובע ויתר על זכותו או שהשיהוי גרם לנתבע לשנות את מצבו לרעה (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433; ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, תק-על 2007(1) 2445; בש"א (חיפה) 12303/06 פניו נ' בנק מזרחי טפחות

(26/6/07)). 

אני מסכים עם הנתבע בכך שהתובעת לא הסבירה מדוע היא המתינה עם הגשת תביעתה עד למועד שבו הוגשה בפועל, ולא הגישה אותה במשך למעלה משבע השנים שקדמו אליו. עם זאת, הנתבע לא הראה, באופן ממוקד, כיצד הוא שינה את מצבו לרעה, למעט פגיעה ביכולת ההגנה שלו, לאור הקושי בהמצאת מסמכים ובהבאת עדים וראיות, שנכון לגבי כל מקרה שבו מוגשת התביעה בחלוף למעלה משבע שנים.

בנוסף, הנתבע לא הוכיח כי התובעת ויתרה על זכותה. מתגובת התובעת עולה כי היא כלל לא ויתרה על טענותיה בעניין מימוש הבטוחות וחיובי הריבית, אלא להפך, היא פנתה אל הנתבע מספר פעמים בעניין (אחד המכתבים צורף כנספח ה' לתגובה).

מכאן, כי לא ניתן לקבוע שהתביעה הוגשה תוך שיהוי.

הנתבע טוען, כי החלטתה מיום 31/5/07 של כב' השופטת קרת-מאיר מגבשת מעשה בית דין כלפי התביעה הנוכחית.

הכללים בדבר מעשה בית דין ורכיביו-השתק עילה והשתק פלוגתא- נדונו בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט שמואל ברוך בבש"א 21750/06 (תל אביב-יפו) בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' צמרות חברה לבניין והשקעות בע"מ (19/12/06)), תוך הפניות לאסמכתאות נוספות.